עבירות פדופיליה
מבין העבירות הפליליות המוגדרות בספר החוקים, עבירות פדופיליה הן בהחלט מהקשות והקשות ביותר "לעיכול", כאלו אשר גם מביאות עימן לא אחת תיקים משפטיים מורכבים, רגישים וקשים, כאלו המצריכים ליווי משפטי איכותי, מקצועי ומותאם אישית. נסביר אודות עבירות פדופיליה, המשמעויות שלהן והעונשים הפוטנציאליים המוגדרים בחוק הישראלי.
מהן עבירות פדופיליה?
הסיבה שעבירות פדופיליה הן כה קשות ונתפסות מבחינת הציבור והמערכת המשפטית באופן קשה במיוחד (בלשון המעטה) היא שהן מערבות באופן ישיר, אינטימי ופוגעני במיוחד ילדים, אשר לכל הדעות חייבים להיות מוגנים מפגיעות מיניות, נפשיות ופיזיות שכאלו.
עבירות פדופיליה הן עבירות מין המבוצעות בקטינים, בדגש על ילדים מתחת לגילאי 13, כאשר מה שמוגדר ציבורית ותפיסתית כעבירות פדופיליה הן מכלול עבירות המין, במקרים בהן אלו מבוצעות בילדים או עם מעורבות של קטינים כנפגעי העבירה.
פדופיליה לכשעצמה מוגדרת כהפרעה מינית אשר במסגרתה אדם חווה עוררות מינית בהקשר של ילדים, כאשר בספרות פסיכולוגית מקצועית הפדופיליה נחשבת הפרעה נפשית. נציין כי החוק אינו מגדיר באופן מפורש ומילולי עבירות פדופיליה אלא הוא מתייחס ספציפית, בחוק ובענישה, לביצוע או ניסיון לבצע מעשים מיניים עם קטינים אשר מוגדרים מתחת לגיל ההסכמה.
מכאן ניתן להבין כי עבירות פדופיליה כוללות שורה ארוכה של עבירות רלוונטיות העונות להגדרה, החל במקרים קשים במיוחד של אינוס קטינים וילדים ומעשים מגונים מיניים בילדים ועד מקרים של פורנוגרפיית ילדים המועברת באמצעים דיגיטליים באינטרנט וכיוצא באלו. כך שעברייני פדופיליה לאו דווקא יצרו מגע מיני פיזי עם ילדים וגם "רק" פעולות אינטרנטיות או דיגיטליות בהחלט יכולות להיחשב עבירות פליליות כאלו ולגרור עונשים מהותיים.
כמובן שהמכלול של עבירות פדופיליה הן עבירות פליליות חמורות, אשר נחשבות כחלק מהתחום הרחב של עבירות מין.
תפיסת החוק את עבירות הפדופיליה וענישה
החוק הפלילי רואה בחומרה רבה עבירות פדופיליה, מהעבירות הפליליות החמורות והקשות ביותר שאדם יכול לבצע כנגד אדם אחר. גם ציבורית וחברתית עבירות אלו נחשבות ברף הגבוה ביותר כמובן. עבירות הפדופיליה ועבירות המין בקטינים מתבטאות במגוון רחב של מעשים פסולים ולעיתים בלתי נתפשים, כאמור ממגע מיני ממשי עם ילדים ועד חשיפת ילדים לפורנוגרפיה, ביצוע מעשים מיניים עצמיים למול ילדים ושימוש בתוכן מיני בלתי חוקי של ילדים במרחב האינטרנטי.
באופן כללי, ככל שהעבירות מבוצעות כלפי ילדים יותר קטנים, כך המערכת המשפטית ומערכות האכיפה מתייחסות לעבירות כחמורות יותר – למרות שבכל מקרה הן חמורות ביותר. זה גורם לכך שבמקרים שונים של עבירות פדופיליה (שוב, רשמית עבירות מין בקטינים או חסרי ישע), הגדרת העבירה מוחמרת ומוגדרת ברף הגבוה ביותר האפשרי חוקית ומשפטית, למשל אישום באינוס קטין ולא בבעילה אסורה בהסכמה.
כך גם מבחינת ענישה, חברתית ומשפטית יש הצדקה מהותית לענישה חמורה וכבדה מאוד של מורשעים בעבירות פדופיליה. למשל, מקרים בהם אדם מבוגר מורשע באינוס של קטינה או קטין בנסיבות מחמירות, ניתן לגזור על אותו אדם 20 שנות מאסר בפועל ולא 16 כמו באינוס של נפגעות עבירה בגירות. כך, גם במקרים אחרים של עבירות פדופיליה, הענישה הפוטנציאלית בהחלט יכולה להיות מחמירה אף מעבר לענישה המוגדרת לאותן עבירות כאשר הן מבוצעות בבגירים.
כמו כן, החוק מגדיר תקופת התיישנות ארוכה יותר על עבירות פדופיליה לעומת עבירות אחרות, כאשר הלכה למעשה ילדים שנפגעו מינית מפדופילים ועברייני מין יכולים להתלונן ולקדם תביעה גם שנים רבות אחרי שהם עצמם כבר הפכו למבוגרים ולבגירים משפטית.
ניתן לסכם שהמונח עבירות פדופיליה הוא מונח יותר פסיכולוגי וחברתי מאשר משפטי, כאשר משפטית עבירות אלו אכן מוגדרות כעבירות מין בקטינים, עם רף ענישה גבוה יותר והתייחסות משפטית וחברתית קשה במיוחד לעבריינים המורשעים בעבירות קשות אלו.